Yossi Sprungבימי בין המצרים ישנם מנהגים רבים שנהגו ישראל, בכדי להתאבל על חורבן בית המקדש. חלק מהמנהגים שייכים בכל שלשת השבועות שבין י”ז בתמוז לתשעה באב, חלקם שייכים מראש חודש, וחלקם בשבוע שחל בו תשעה באב. להלן נעסוק בכמה פרטי הלכות בדינים השייכים לימים אלו עבור חולים.
- ניתוחים שאינם דחופים בימי בין המצרים
כתבו הפוסקים שיש להימנע בימי בין המצרים מכל דבר שיש בו חשש סכנה, כפי שמצינו בשו”ע (תק”נ, יח) שכתב שיש להימנע מלהכות התלמידים בימי בין המצרים.
ובחות יאיר (במקור חיים סי”ד) כתב שמשום הסכנה בימים אלה יש להימנע מרחיצה בנהר, מחשש טביעה. וידוע בשם מרן הגר”מ פיינשטיין זצ”ל, שיש להימנע מכל כניסה למקום סכנה. כך גם דעת בעל שבט הלוי (קובץ מבית לוי בין המצרים עמ’ יא).
כך גם מוסרים בשמו של בעל הקהילות יעקב (ארחות רבינו ח”ב עמוד קכט), שמנע מהילדים ללכת אל חוף הים בימי בין המצרים, ואמנם הגר”ח קנייבסקי אמר שמי שצריך ללכת לצרכי בריאותו, יכול ללכת, אך גם בזה מובאת העדות על רבינו החזון איש, שהלך לים לצורך בריאותו – אך רק עד ראש חודש אב (ויש בפוסקים שהקלו בזה והתירו ללכת לים או לבריכה אלא שיש להיזהר שלא להיכנס לסכנה (הליכות שלמה בין המצרים פרק יד, ה).
על כל פנים, לגבי טיפולים רפואיים או ניתוחים שאינם דחופים, ואין הכרח כלשהו שיתבצעו בימים אלה, בספר אמת ליעקב מתורתו של הגאון רבי יעקב קמינצקי (עמ’ רכה – מפי השמועה) כתבו, שיש להקפיד שלא לקבוע ניתוחים מתוכננים לימי בין המצרים אם אפשר להמתין עד אחרי שלשת השבועות.
וכך גם נכתב בקובץ “מבית לוי” (שם, עמ’ יא) בשם מרן הרב וואזנר זצ”ל.
- אכילת בשר בתשעת הימים לחולים
נהגו שלא לאכול בשר בתשעת הימים שבין ר”ח אב לתשעה באב, אך יש מקרים שבהם ניתן להקל בזה מטעמים בריאותיים, וכדלהלן:
בשו”ע (סימן תקנא, ט) פסק הרמ”א, שמראש חודש אב ואילך יש להצניע את הסכין של השחיטה, משום שאין שוחטים כי אם לצורך מצוה כגון לחולה או מילה וכיוצא בו.
ומבואר שלחולה מותר לאכול בשר בתשעת הימים. היה מקום לומר שכוונת הרמ”א היא לחולה שאין בו סכנה, שאם אמרו (בסימן תקנד) שאינו צם כלל בתשעה באב, על אחת כמה וכמה לגבי המנהג שלא לאכול בשר בתשעת הימים, וכך לכאורה משמע ממה שכתב המגן אברהם בסי’ תקנ”ד (ט) שמיום ז’ באב ואילך נהגו מקצת יולדות להמנע מאכילת בשר ושתיית יין, ומשמע שדווקא חולים יכולים לאכול בשר בתשעה הימים, אך המשנה ברורה במקום (ס”ק סא) כותב:
“לחולה – אפילו חולה קצת. ואף דבסימן תקנ”ד סק”ט כתב המ”א דנהגו קצת יולדות מז’ באב ואילך למנוע מבשר ויין, היינו שלא במקום חולי”.
ומדברי הפוסקים משמע בפשיטות, שאין צריך שיהיה הבשר “רפואתו” של החולה ממש, אלא שכלל הוא שחולה ואפילו חולה קצת צריכים לאכול מאכלים מבריאים ומחזקים בכדי להתאושש.
והנה במשנ”ב (ס”ק סד) מבואר שאכילת בשר עוף קלה יותר בתשעת הימים מאשר בשר בהמה, ומקורו מדברי המגן אברהם (ס”ק כח), שכתב בזה שני טעמים: א. משום שלא היו מקריבים ממנו קרבנות. ב. משום שכשאמרו “אין שמחה אלא בבשר” אין הכוונה אלא לבשר בהמה ולא לבשר עוף.
ומשום כך כתב האור לציון (ח”ג פרק כו, ו), שאם החולה יכול להסתפק בבשר עוף ואינו צריך בדווקא לאכול בשר בהמה, יש להתיר לו דווקא בשר עוף.
רבינו מרן הרב וייס שליט”א מביא דוגמא לדבר בחולה הסובל מדלקת גרון, ועל פי ניסיונו שתיית מרק עוף גורמת לו הקלה רבה. על פי דברי המשנה ברורה שגם בחולה קצת מותר, הוא כותב שיש להקל לו בשתיית המרק, ובפרט ע”פ דברי המג”א שעוף קל יותר מבשר.
ובפרט, שבמקרה זה הוא יכול לשתות רק את המרק עצמו בלי העוף, ובזה יש קולא נוספת, ע”פ מה שנפסק בשו”ע (תקנא, י) “יש מי שאומר, שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר”.
מקורו של השו”ע הוא בכלבו. אך המשנה ברורה כותב “והאידנא נהיגי עלמא לאסור אף תבשיל של בשר”.
הגדר של תבשיל של בשר הוא רק כשהבשר נותן טעם מורגש בתבשיל (כמבואר בשער הציון ס”ק סח), ומרק עוף בוודאי בכלל זה, אך ברור שדין תבשיל של בשר קל יותר מבשר עצמו.
לפיכך, המסקנא העולה היא:
חולה שמרגיש שהוא זקוק לאכילת בשר בתשעת הימים – מותר לו לאכול.
אם הוא מסתפק בבשר עוף, יאכל בשר עוף.
ואם לשיפור הרגשתו די בתבשיל של עוף, ויכול להוציא את העוף עצמו, כך יעשה.
- אכילת בשר בתשעת הימים לאנשים שאלרגיים למוצרי חלב
רבינו הגר”א וייס שליט”א נשאל, מה הדין במי שאלרגי למוצרי חלב (אי סבילות ללקטוז), ומשום כך במשך כל ימות השנה אינו צורך כלל מוצרי חלב, מה דינו בתשעת הימים שבהם אסור לאכול בשר, כיון שנמצא שעליו להימנע הן מבשר והן מחלב, והדבר קשה לו.
הרב וייס שליט”א פסק להקל בזה, על פי דברי המגן אברהם (סי’ תקנא כח), שכתב שמי שאינו יכול לאכול חלב, יכול להקל באכילת בשר עוף (ע”פ הטעמים שהבאנו מדבריו לעיל, שבשר עוף קל יותר מבשר בהמה). כפי שהבאנו לעיל, תבשיל של בשר קל יותר מבשר עצמו.
האם הלכה זו קיימת גם בימינו? על כך כתב הרב וייס:
“ואף שיש מקום לטעון דבזמנינו שיש שפע רב של מזון ותחליפים לכל דבר שמא אין להקל בזה, נראה דאכן יש להשתדל להסתפק בתחליפים שונים, אך במקום הצורך כשקשה לה ללא חלב וללא בשר יש להקל בתבשילי בשר, או מרק עוף ללא בשר בעין, ואם יש צורך יש להקל אף בבשר עוף, דאין לנו להניח הנחות שאין בהם כל הכרח ולהכביד על הבריות, דהלא גם בימי קדם היה שפע של מאכלים שונים שאין בהם לא בשר ולא חלב. ואין לנו אלא דברי הפוסקים מאורי עינינו”.
- האם מי שאינו מתענה בתשעה באב צריך לאכול סעודה המפסקת?
הלכה היא, שחולה שאין בו סכנה פטור מתענית תשעה באב. האם עליו לאכול סעודה המפסקת? על שאלה מרתקת זו שאין לה מקור מפורש בפוסקים השיב רבינו הגר”א וייס שליט”א.
הוא מוכיח מכמה מקורות, שהסעודה המפסקת והמנהגים שבה, הם חלק מ”דיני אבילות”, שעלינו להתאבל על חורבן בית המקדש, ואינם רק הכנה לצום. משום כך, אף מי שאינו מתענה בתשעה באב, כיון שהוא בוודאי שייך באבלות על חורבן בית המקדש, עליו לאכול את הסעודה המפסקת.
על כך הוא מוסיף, שבפרט לפי דבריו של החתם סופר (שו”ת אורח חיים סימן קנז), שכתב שגם חולה שצריך לאכול בתשעה באב אסור לו לאכול יותר ממה שהוא מוכרח, אלא אוכל בדיוק כמה שדרוש לו להתחזקותו ואסור לו לאכול יותר, שאם כן בוודאי אכילת סעודה המפסקת מלאה לפני תחילת התענית תאפשר לחולה לצום לכל הפחות במשך שעות הלילה, ומסתבר שעליו אכן לאכול סעודה המפסקת בכדי להתחזק לקראת הצום.
