הנדסה גנטית בבעלי חיים ובבני אדם

פרשת ויצא תש”פ

ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות, ויצג את המקלות אשר פיצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבואן לשתות. ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן עקודים נקודים וטלואים… ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים (בראשית ל, לז-לט, מג)

דורות רבים של פרשנים עמדו על ביאור מעשהו של יעקב אבינו. הכיצד השפיעה הצגת המקלות המפוצלות לנגד עיני הצאן בשעת הייחום על כך שנולדו יותר עקודים נקודים וברודים. אחת ההשערות המעניינות בנושא היא, שיעקב היה מודע להשפעה של הסביבה על התכונות התורשתיות.

פרופ’ הרב אברהם שטיינברג מבאר הנחה זו על פי מחקרים מדעיים כך:

“הנחת מחבר זה מבוססת על הידיעה כי צבע לבן בכבשים וצבע שחור בעזים היא תכונה שלטנית (דומיננטית), בעוד שטלאים בצבעים ובמיקומים שונים הן תכונות נכנעות (רצסיביות). לפיכך כבש לבן או עז שחורה יכולים להיות מונוזיגוטים, היינו שקבלו משני ההורים את הגן לצבע הלבן או השחור, ויכולים להיות הטרוזיגוטים, היינו שקבלו מהורה אחד את הגן לצבע לבן או שחור ומהורה אחר את הגן לטלוא, אלא שגן זה לא בא לידי ביטוי בהיותו נכנע. רק העברה תורשתית משני ההורים של הגן לטלוא יבוא לידי ביטוי ממשי בצאצא. כמו כן מבוססת הנחתו על הידיעה כי זכרים הטרוזיגוטים הם בעלי און-יתר ופוריות מוגברת לעומת זכרים הומוזיגוטים. שילוב הידיעות הללו מסביר את הצלחת יעקב: הוא הבחין בין הזכרים שלהם און-יתר לבין הזכרים החלשים והאיטיים מבחינה מינית, והפריד ביניהם. הוא נתן אפשרות רק לבעלי האון-יתר להיזדווג, ובכך העלה את הסיכוי לטלואים בכל עונת ייחום, וכך הגיע לעושרו”.

ריפוי גני Gene therapy)) הוא אחד התחומים הנחקרים והמתפתחים בשנים האחרונות. בבסיס המחקר נבחנת ומפותחת האפשרות להחדיר עותק תקין של גן לתוך תאים או רקמות של חולים, במטרה להחליף מרכיבים גנטיים שעברו מוטציה שפגעה בתפקודם. תחום זה הוא חלק מהתחום הרחב יותר של הנדסה גנטית, במסגרתו מוכלאים מרכיבים גנטיים בבעלי חיים ובצמחים במטרה לשפר את עמידותם בפני וירוסים או למהר את קצב גדילתם. הנדסה גנטית מעוררת דיון אתי רחב שלא ניכנס אליו כאן. בשורות הבאות נתייחס להיבטים מסויימים של היחס ההלכתי להנדסה גנטית בבעלי חיים ובצמחים וננסה לברר את היחס ההלכתי כלפיהם. משם נגיע להנדסה גנטית בבני אדם.

בשו”ת מנחת שלמה (חלק ב’ סימן צז אות כז) נשאל בענין הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה, ועל ידי זה משנים את תכונותיה של השניה, האם יש בדבר איסור כלאים.

כידוע, איסור כלאים כולל גם הכלאה בין מינים שונים של בעלי חיים. האם גם הנדסה גנטית תיחשב כלאיים? השואל העלה את האפשרות שמאחר שאין מדובר בהכלאה של גורמים הניכרים לעין אלא של חלקיקים זעירים, יהיה הדבר מותר, וזאת על פי הכלל הידוע בהלכה שאיסורי התורה מתייחסים רק לדברים שניתן לראותם בעין, וכמו שלגבי איסור תולעים, חיידקים אינם אסורים אך שהם בעלי חיים, וזאת מפני שהם אינם ניכרים לעין האדם. השואל רצה להשוות בין הדברים ולהסיק שגם בהנדסה גנטית לא יהיה איסור כל עוד מדובר על הכלאה של חלקיקים זעירים.

הגרש”ז אויערבאך זצ”ל דחה את ההשוואה, על פי עיקרון שנתבאר בדבריו בכמה מקומות, ולפיו כלל זה לא נאמר במקרה שבני אדם (המדענים) מתעסקים עם אותם החיידקים ומטפלים בהם בהעברתם מבעל חיים זה לאחר. עצם הטיפול וההתעסקות עם אותם חלקיקים מזעריים מעורר את האיסור, ומה שאמרו שחיידקים אינם נחשבים לתולעים זה רק במצב הטבעי שהאדם איננו רואה כלל את החיידקים ואיננו מתעסק עמם, ומשום כך ניתן יהיה להתייחס אליהם כאילו הם אינם קיימים.

עם זאת, הגרש”ז מסכים שלא שייך בזה איסור כלאיים, וזאת מאחר שבאיסור ההרבעה של בהמות כלאיים נאמר בתורה “בהמתך”, ולדבריו הרבעה זו אינה נחשבת הרבעת גוף בהמה בבהמה, ומשום כך היא איננה אסורה (זאת לעומת כלאי השדה, שם עיקר איסור התורה הוא על הצמחת השדה משתי מינים, ולכן גם הכלאה בכגון הזרקת מיץ בלבד, שאיננו ראוי להצמחה אם ייזרע לבדו, נחשבת זריעת כלאיים).

עוד עוסק הגרש”ז בשאלה, במידה ועל ידי הנדסה גנטית תגדל עגבנייה על עץ, או יהיו לדג טמא סימני טהרה, האם יברכו על העגבניה בורא פרי העץ? האם הדג הטמא יהפוך לטהור?

הגרש”ז מבחין בין השאלות. בעוד ולגבי העגבניה הוא כותב שייתכן שאכן ברכתה תהיה “בורא פרי העץ” מאחר וסוף סוף גדלה על העץ, אף שכעיקרון מין זה גדל באדמה, הרי שלגבי הדג הוא מעיר שהדבר תלוי בהבנת מהות דין הסימנים שאמרה התורה: האם הסימנים, למשל בדגים – סנפיר וקשקשת, הם סיבת ההיתר לאכילה, או שהם רק סימן בלבד על הסוג והמין שאותו מתירה התורה או אוסרת, ורק ניתן להבחין מהם המינים המותרים והאסורים על ידי הסימנים.

אם ננקוט כהנחה השניה, ברור למדי שההנדסה הגנטית שתשנה את הסימנים אך לא את המין לא תשפיע על ידיעתנו שמין זה התורה אסרתו (כפי שכבר ידענו דבר זה לפני ההנדסה הגנטית). אך גם אם ננקוט כדרך הראשונה, ונרצה לומר שמאחר שהסימנים הם סיבת הכשרות, אם כן דג זה יהפוך לכשר היות ויש לו סימני כשרות, מכל מקום סביר להניח של על סימנים כאלו דיברה תורה, שהם בסופו של דבר מלאכותיים, אלא דווקא על הסימנים הטבעיים שיש במין מסויים זה. לסיכום הוא כותב שמאחר וסוף סוף מדובר במין טמא – אין להנדסה הגנטית יכולת להשפיע על כשרותו.

בשו”ת שבט הלוי (חלק ז’ סימן קכ”א) נשאל כיצד להתייחס להנדסה גנטית לייצור דגים טמאים עם סימני טהרה, או דגים טהורים ללא סימני טהרה. בבסיס הדברים הוא כותב כמו הגרש”ז, שהדבר נחשב להשפעה מלאכותית ואין בכך משמעות לגבי דינם של אותם הדגים. ועוד הוא מוסיף:

“אמנם למעשה נראה דצריך למחות בזה שלא יבאו הדברים לידי כך לעשות שינוי גמור במעשה בראשית… דאסור לכתחלה לשנות מעשה בראשית מצורתם וצביונם, כי כולם בצביונם הראוי נבראו. ואעפ”י שבשו”ת שבט הלוי (ח”ו סי’ קצ”ח) לא הסכמתי לאסור ניתוחים לנוי בלבד לשנות הפנים מכיעור ליפה, דשם אין בזה שינוי יסודי במעשה בראשית ע”י זה (רק נטיתי לאסור ניתוחים הנ”ל מטעמים אחרים), אבל בהא דידן וכיוצא בו, דאיכא שינוי בצביון הנברא פשוט דזה נגד רצון ה’… ודומה קצת לאיסור הרכבה, אף על פי שהיסודות רחוקים, ועפ”י מש”כ הרמב”ן בפי’ התורה, והחתם סופר מחמיר אפילו אילן סרק עם אילן סרק כידוע, ואינו דומה להרכבה מין במינו שאינו נקרא שינוי במעשה בראשית, דעל ידי שהוא מין במינו אינו נקרא שינוי כלל דיסודות המין נשארים כרצון ה’, אבל הא דידן דאיכא שינוי גמור כנ”ל (והדמיון להרכבה רק בדרך דמיון בעלמא כמובן)”.

“…ומצוה למנוע המומחים שלא יתעסקו לשנות מעשי בראשית, וקורא אני עליהם מה דכתוב “כי האלקים עשה את האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים”.

הרב וואזנר זצ”ל מתבסס על כמה מקורות בהם אנו רואים שהתורה מתנגדת לשינוי בטבע:

ראשית, בגמרא בחולין (ז, ב) נאמר: “אמר ר’ יוחנן, למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה”. החתם סופר מבאר את הדברים בכך שעל ידי הכשפים משנים המכשפים את היצירה האלוקית במעשה בראשית.

עוד הוא רומז לתוכן הפנימי של איסור כלאיים. ובאמת מצינו בראשונים שפירשו את איסור כלאיים בכך שעל ידי כך האדם משנה במעשיו את מעשה בראשית. כך כותב האבן עזרא (ויקרא י”ט, י”ט), וכך כותב גם הרמב”ן באריכות דברים נפלאים ויסודיים:

“והטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וצוה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם “למינהו” (בראשית א), והוא סיבת המשכב שנרביע בהמות זו עם זו לקיום המינין כאשר יבואו האנשים על הנשים לפריה ורביה. והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו, וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד שני הדברים האלה, פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל”.

בנוגע להנדסה גנטית בבני אדם, מביא בספר נשמת אברהם (חלק ד עמוד קפ”ג) בשם הגרש”ז:

“ואותם המחקרים שעוסקים כיום בנסיונות לטפל בבני אדם, כשלהם (או ליוצאי יריכם בעתיד) מומים קשים וחמורים ששורשם בפגם גנטי, בתיקון הפגם על ידי הכנסת ה”גן” הבריא שחסר בחולה, בודאי יבורכו החוקרים”.

סברתו של הגרש”ז נראית ברורה, מאחר וישנו הבדל בסיסי בין הנדסה גנטית של בעלי חיים וצמחים, לבין הנדסה גנטית בבני אדם, גם לפי דבריו של השבט הלוי. עיקר ההנדסה הגנטית בבני אדם לא נועדה לשיפור או שינוי המין האנושי, אלא ככלי לריפוי מחלות, כאשר מטפלים בגנטיקה פגומה ומנסים לתקנה, כך שלמעשה התוצאה הסופית תגרום לכך שיתקיים אדם בריא כפי בריאתו של הקב”ה אדם בריא בעולמו. למרות שרצון ה’ במקרה הספציפי הזה הוא שאדם פלוני יהיה פגום, אין זה נחשב כהתערבות במעשה בראשית, בדיוק כמו שריפוי של מחלות איננו נחשב ככזה ,אלא מהווה מצווה חשובה מאחר וכבר ניתנה הרשות לרופא לרפאות; משום כך הגרש”ז אויערבאך מאציל את ברכתו על מי שחוקר ומנסה לעשות כן, רק לגבי הנדסה גנטית שתכליתה שינוי של הטבע האנושי מיסודו, אנו רואים הסתייגות אצל כמה מהפוסקים, וכפי שהבאנו למשל מבעל שבט הלוי, הרב וואזנר זצ”ל.